אסייג מתתיהו נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (הפול")

פסק דין

1.רקע

התובע, מתתיהו אסייג, יליד 17.9.71, נפגע בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ביום 8.10.06, עת רכב על אופנוע במהלך עבודתו (להלן: "התאונה"). התובע פונה ממקום התאונה לבית החולים רמב"ם, שם אובחן כסובל מפגיעה רב מערכתית. עקב פגיעתו, אושפז התובע למשך 14 ימים עד לשחרורו ביום 22.10.06. הנתבעת, מבטחת האופנוע, הודתה בחבותה, ולכן יש להכריע רק בשאלת נזקו של התובע. מכיוון שהמחלוקת העיקרית היא על כושר השתכרותו של התובע, אעסוק בה תחילה.

2.כושר השתכרותו של התובע

לצורך קביעת הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד כושר השתכרותו, יש לקבוע את שכרו הפוטנציאלי של התובע אלמלא נפגע בתאונה, הנלמד מהכנסתו ערב התאונה.

2.1עבודת התובע כשליח

התובע טוען, שעובר לתאונה עבד כשליח בשתי משרות. בשנת 1997 התחיל התובע את עבודתו כשליח בחברת חפוז שירותי שליחים בע"מ, והחל משנת 2001 הוא עבד גם בחלוקת עיתונים בחברת איב סחר והפצה בע"מ. משתי עבודות אלו השתכר בממוצע סך של כ-4,464 ₪ לחודש.

מתלושי המשכורת שהגיש התובע מעבודתו בחברת חפוז (ת/9) עולה, כי בשלושת החודשים שקדמו לתאונה השתכר בממוצע כ-3,669 ₪ לחודש. מתלושי המשכורת מעבודתו בחברת איב (ת/10) עולה, כי התובע השתכר סך של 329 ₪ לחודש. לפיכך, הכנסותיו של התובע מעבודתו כשליח בתקופה בת שלושת החודשים עובר לתאונה עמדו על ממוצע של כ-4,000 ₪, ששווים נכון להיום הוא כ-4,500 ₪.

2.2עבודת התובע כתקליטן

לטענת התובע, בנוסף לעבודתו כשליח, הוא עבד כתקליטן עצמאי ומשגשג, אך הכנסותיו מעבודתו זו לא דווחו לרשויות המס. לטענתו, בידיו להביא ראיות של ממש המעידות על עבודתו כתקליטן מקצועי ומצליח ביותר בחודשים שלפני התאונה. בסיכומיו טוען התובע, כי מהראיות שהגיש ומעדויות העדים שהופיעו בפני בית המשפט הוכח, ששכרו נע בין 4,500-6,000 ₪ לאירוע, ובתקופה שקדמה לתאונה הוא עבד ב-4-5 אירועים בממוצע בחודש.

לטענת התובע, השתכר כתקליטן סך של 10,000 ₪ בחודש, שכר המגלם שלושה אירועים בממוצע בחודש, כשיש להניח שהוצאותיו הגיעו עד לסך 1,000 ₪ לחודש, ועל כן, הוא מבקש לקבוע, שבנוסף על שכרו כשליח היה לו שכר ממוצע כתקליטן בסך 9,000 ₪, לחודש בערכי יום התאונה.

לטענת הנתבעת, התובע לא הצליח להוכיח שעבד באופן מסודר כתקליטן וכי היו לו הכנסות מעבודתו זו. אמנם, התובע הביא לעדות מספר מכרים ובני משפחה שהעידו, כביכול, שראו אותו עובד כתקליטן ו/או שכרו את שירותיו כתקליטן, אך עדים אלו לא מספיקים להוכיח את טענתו. ייתכן שהתובע עבד מספר פעמים כתקליטן באירועים של בני משפחה וחברים, אך אין לומר כי הוא התפרנס מעיסוק זה. לטענת הנתבעת, התובע נמנע מלהביא מספר לא מבוטל של עדים אובייקטיביים שהיו יכולים להוכיח את טענותיו, דוגמת המזמינים השונים בהיותו תקליטן, תקליטנים להם העביר עבודה לטענתו לאחר התאונה, ואפילו האדם לו מכר את הציוד ששימש אותו כתקליטן. הימנעות זו מהעדת עדים והצגת ראיות מקימה נגד התובע חזקה, שאילו הביא עדים אלה הייתה עדותם פועלת נגדו.

התובע אישר בעדותו בפניי, כי לא דיווח כדין על הכנסותיו (עמ' 68 לפרוטוקול, שורות 23-24; עמ' 78 לפרוטוקול, שורות 24-25). הלכה פסוקה היא, שיש להביא בחשבון גם הכנסה שלא דווחה לרשויות המס, והניזוק רשאי להוכיח אותה. עם זאת, הנטל להוכחת הכנסות בלתי מוצהרות הינו נטל מוגבר וכדי לסתור הצהרה שנתן התובע לשלטונות המס, עליו להציג ראיות של ממש לתמיכה לטענותיו (ראו: ע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489, 494-498, (1995); ע"א 5149/94 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' לוי (לא פורסם, 9.2.95); ת.א. (חי') (השופט י. עמית) 514/00 אורפלי נ' ג'ורבאן (לא פורסם, 12.4.05), וע"א 4974/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אורפלי (לא פורסם, 8.8.06).

אבחן אפוא, האם הרים התובע את נטל ההוכחה שהיה תקליטן משגשג לפני התאונה.

ביום 15.12.09 העיד בפניי מר אביחי חכמון, גיסו לשעבר של התובע. מר חכמון העיד, כי התובע היה התקליטן בחתונתו ביום 7.7.04. לשאלה מה גרם לו לבחור בשירותיו של התובע ענה (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 10-11):

"בהתחלה מאוד התלבטתי כי חיפשתי תקליטן והוא הציע את שירותיו, בהתחלה קצת חששתי כי לא הכרתי אותו..." (ההדגשה שלי- מ.ר).

בחקירתו הנגדית נשאל מר חכמון לגבי התלבטותו בדבר בחירת התובע כתקליטן וסיפר כי לא שילם לתובע דבר (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 1-6):

"ש. בזמן שהתחתנת כמה זמן כבר הכרת את התובע

ת. מהרגע שהם יצאו, לא זוכר כמה זמן. אולי שנה או שנתיים. לא זוכר.

ש. אמרת לנו שחששת אם לקחת אותו כי לא הכרת אותו כדי.ג'יי.